ד"ר בריאן לנקסטר (נוירולוג) – על התפילין

התפילין מהווים גשר בין העולם אלוקי לאנושי (1)

בין עולם הנשמה השוכנת במוח לבין התפילין קיימת התאמה מדויקת. המתאם בין מבנה המוח ולמבנה התפילין בולט. תפילין של ראש מכילים ארבעה מדורים והמוח האנושי מכיל ארבעה מדורים…

מקובל, שהיצירה המתקדמת והמורכבת ביותר בעולם הטבע היא המוח האנושי, "התעלומה הקסומה". כפי שמכנה אותו סם צ'רלס שרינגטון, מחלוצי הנוירופיזיולוגיה הבריטית, עם בירור מבנה המוח ותפקודו ניתן לגלות התאמה מפליאה בינו לבין עולם הבריאה, כפי שהוא משתקף בתורה.

אכן, קיימת התאמה ברורה בין מבנה מערכת העצבים האנושית לבין יסודות הבריאה. המתוארים בספר "היצירה" (מספרי היסוד הקבליים הקדומים ביותר. מיוחס לאברהם אבינו ע"ה).

את מערכת העצבים מרכיבים שלשה חלקים עיקריים:

א. המוח, אשר מקובל לחלקו לשלושה חלקים בסיסיים – המוח הקדמי, המוח האמצעי וגזע המוח.

ב. שנים-עשר זוגות עצבים גולגלתיים (הנכנסים ישר למוח).

ג. חוט השדרה עם שלושים ואחד זוגות העצבים השדרתיים. הקשורים אליו.

אין צורך בדמיון רב כדי לראות את הקבלה לשלש האותיות האימות, שתים-עשרה האתיות הפשוטות, ול"ב נתיבי החכמה, המתוארים בספר "יצירה".

התפילין מהווים גשר בין העולם אלוקי לאנושי

קשר בין האלוקי לאנושי

אמנם יש בהתאמה זו חומר למחשבה, אולם במאמר זה נתעכב דווקא על התפילין של ראש, כדי לבחון ביתר עמקות את העושר, הטמון ביחס שבין המוח האנושי לבין התכנית החובקת כל שבתורה. התורה מצווה להניח תפילין של ראש על הראש "כנגד המוח – שהנשמה שבמוח עם שאר החושים והכוחות, כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו".

ניתן לראות את התפילין של ראש כממסר אנרגיה רוחני דו כווני: בכוון האחד משמשים הם אפיק לשטף האלוקי אל תוך נפש האדם, ובכוון האחר מאפשרים הם לאדם לקשר את שכלו למקור העל-טבעי ולהשרישו בקדושה. אומר הרב קוק: "התפילין של ראש מעלה את המחשבה והשכל להכיר, כי כשיבוא השכל למוח, בא הוא התפילין, שנאמר: "יהב חכמתא לחכימין", (סנהדרין, ב' ע"ב).

התפילין, המהווים גשר בין העולם אלוקי לאנושי, מתאימים לשני העולמות הללו, רעיון ההתאמה בין המישורים מבטא תפיסה תורנית נוספת: "במובן הרוחני", קרבה כוכה בדומה".

ההתאמה בין התפילין לעולם העליון ברורה: התפילין מכילים ארבע פרשיות, הלקוחות מהתורה עצמה. ארבע הפרשיות אף רומזות לארבע האותיות שבשם המפורש. מילות הפתיחה לכל פרשה הן קדש, והיה, שמע, והיה. המילה קדש מתייחסת לאות יו"ד. (על פי הקבלה האות י' היא האות, המתקשרת ביותר לקדושה) המילה והיה מתייחסת בבירור לאות ה"א (המהווה את מרכיבה העיקרי של המילה), האות ו' בגימטריה 6. היא רומזת את ששת כווני המרחב, שאליהם פתוח חוש השמע. (שלא כמו חוש הראיה, למשל).

בין עולם הנשמה, השוכנת במוח, לבין התפילין, קיימת התאמה מדויקת, אולם כדי לעמוד על כך יש צורך בהיכרות עם מספר מושגים, הנוגעים לאנטומיה ולפיזיולוגיה של המוח. התיאום במבנה בולט: תפילין של ראש מכילים ארבעה מדורים, והמוח האנושי מכיל ארבעה מדורים. על חללי המוח המלאים בנוזלים מוטל להזין את המוח ולמנוע מעבר רעלים לרקמותיו הרגישות. (המוח רגיש עד כדי כך, שרבים מהחומרים, הזורמים בכל חלקי הגוף מבלי להזיק כלל, היו פוגעים בו אלמלא ההגנה לה הוא זוכה). המלבי"ם מציין את חשיבותם הרוחנית של החדרים כשהוא מקביל אותם לארבעה המדורים שבארון הקודש.

גם בדברי הרב שמשון רפאל הירש ניתן למצוא קשר בין ארון הקודש לתפילין, אותם הוא מכנה "ארון הברית בזעיר אנפין".

המאפיין הבולט לעין הוא המבנה הסימטרי הבילטראלי של המוח. המוח האנושי מורכב משני חצידורים (המיספירות) מורחבים למדי. השוני בין תפקידיהם של החצידור הימני והשמאלי מחזק את ההתאמה, הקיימת בין תפילין של ראש לבין המוח מבחינה תפקודית.

הבדלי התפקידים של שני החצידורים נחקרו באופן מקיף בעשרים השנים האחרונות, ולא נוכל במאמר זה לבדוק את הנושא לעומק. די אם נאמר שהחצידור השמאלי שולט על תפקודים לוגיאנליטים כמו כושר הדיבור, (לפיכך אדם, הנפגע בחצידור השמאלי, עלול לאבד את כושר הדבור). ואילו החצידור הימני מתמחה בתחום התפקידים ההוליסטים, כגון כישורים אינטואיטיביים. רגשיים ומוזיקליים, ובמודעות מרחבית.

אם נשווה את הרעיונות. המובעים בפרשיות השונות של התפילין, נגלה מספר הבדלים בולטים:

1. הפרשיות בשני החדרים השמאליים (שמאלו של המניח) "קדש" ו"היה כי יביאך" מתייחסות לתחומים פנימיים יותר, ובמיוחד להכרה בדבר אחדות ד'.

2. הפרשה השמאלית ביותר מציינת "למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים ". באותו הקשר מצווה הפרשה הימנית ביותר: " ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם".

3. הבדל נוסף בין הפרשיות השמאליות מציינות, שהתפילין יהיו לאות, והימניות – שיקשרו לאות.

כיצד עלינו להבין את ההבדלים? סבורני, שהתייחסות להבדלים הידועים בין שני החלקים המוחיים תסייע בהבהרת ההבדלים בין החצידורים במונחים של שניות מוחצן -מופנם, דבר, המסביר את נקודה מס' 1. ברור, שכושר הדיבור (חצידור שמאלי) שייך לתחום ההחצנה, בעוד פונקציות אינטואיטיביות (חצידור ימני) משקפות את תחום ההפנמה, ובנוגע להבדל מס' 2, רק לחצידור השמאלי יש קשר למילים "תהיה…בפיך". יתר על כן, החצידור הימני עוסק ברגש ("על לבבכם"), ונראה, שהוא בעל האורינטציה הרוחנית יותר. ("על נפשכם").

את נקודה מס' 3 נוכל להבין בהתייחס לעובדה, שכל חצידור שולט על פלג הגוף המנוגד לו. החצידור הימני מתייחס לזרוע השמאלית, אשר עליה יש להניח ולקשור את התפילין.

הצגתי את ההבדלים בין החצידורים בצורה שטחית בלבד, כדי שנוכל לדון בענייננו, עיון בספרות, הנוגעת לענין, תקנה לקורא המעונין הבנה טובה יותר בנושא.

כדי לחדד את מבטנו על נושא זה, אני מציע להתייחס לשלושה תחומים נוספים בהם יכולה הפסיכולוגיה להאיר לנו את המשמעות הפנימית של התפילין:

המערכת הראייתית של התפילין

1. תפילין של ראש ביחס למערכת הראייתית.

2. תפילין של ראש ביחס ללשון, ותפילין של ראש ביחס למצבי המודעות והתפיסה.

על היחס החשוב בין תפילין של ראש לבין המערכת הראייתית נכתב כבר בפסוקי המקרא: "והיו לטוטפות בין עינך". (שמות יג' ט') בפרושו לפסוק אומר הרב שמשון רפאל הירש, כי הביטוי "בין עינך" פירושו "מקום בפדחת בו מקבלת העין הוראת פעולה". משמעות הדבר ברורה: חוש הראיה הוא החוש דומיננטי, שעליו מתבסס במידה נכבדה יחסנו לעולם הפיזי. מתוך כך מהווה הוא בבואה ליחסנו אל העולם הרוחני. הקבלה זו היא הבסיס המטפורי לביטויים כגון טביעת עין, ראיה לעומק וכד'.

בתהליך הראיה משתתפים חלקים רבים במוח, בקליפת המוח עצמה זוהו שני אזורים עיקריים: שדה העין המצחי שבאונה המצחית והקליפה העורפית בעורף, שדה העין המצחי קרוב באופן בולט למקום הנחת התפילין, והבנת תפקידו בתהליך הראיה מאלפת במיוחד.

קיימת נטייה לראות במערכת הראיה מעין מצלמה מתוחכמת, כאילו עם פתיחת העיניים נכנס לפעולה סרט צילום או וידיאו, שעליו מוקרנת התמונה, רגע של מחשבה יפריך רעיון זה מכל וכל. כלום יושב מישהו בתוך ראשינו, וקורא את הסרטים? ברור, אפוא, שהתהליך מורכב ביותר, וכולל היבטים רבים, שאינם קיימים במצלמה.

אחד מאלה הוא המרכיב המניעי, הראיה אינה אלא היבט אחד ביחסי הגומלין שלנו עם העולם, וכמו כל פעולה אחרת של הדעת, תלויה תוצאת הראיה במידה רבה במניע, כך, למשל, האופן בו תופס אדם אשליה ראייתית נקבע במידה ניכרת ע"י מה שהוא מצפה לראות, שדה העין המצחי מעורב בהיבט המניעי של התפיסה הראייתית, ובתור שכזה ישלו שליטה מסוימת על תנועות העיניים.

סבורני, שיש הגיון רב בהסמכת התפילין למבנה זה. כפי שידוע, עלולים שני אנשים לפרש סצינה אחת בדרכים שונות, באורח דומה יפרש אדם בעל דעה קדומה את כל המתרחש בעולם בהתאם לדעותיו, ויחווה בהתאם, התפילין, הממוקמים בנקודה זו. מעוררים אותנו לשמור על פרספקטיבה נכונה, לראות כהלכה את המתרחש ו"ללכת בדרכי אמת".

כדאי לעיין במשמעותה של משיחת התפילין בשמן. המילה "שמן" קשורה מבחינה אטימולוגית ל"שמונה" . המספר שמנה מייצג את העל טבע. את הממד הטרנצדנטלי, המילה מתבצעת ביום השמיני, מעמד הר סיני התקיים לאחר 7X7 ימים מיציאת מצרים וכד', שילוב רעיונות אלו יוביל אותנו למסקנה. שפרספקטיבה נכונה נשמרת רק בתנאי שעינינו (כלומר האורינטציה שלנו, במיוחד לעתיד. העניים מופנות לפנים) מודרכות משורשנו בממד הטרנצדנטלי.

בעוד ההתייחדות הראשונית של התפילין היא למערכת הראייתית, שקיימת התייחסות משנית ללשון, הדבר עולה מדברי רש"י על "טוטפות" (שמות יג' טז') השפה, המפרידה בין האדם ליצורים הנחותים, זוכה לדגש רב בספרות התורנית: זו מתנה שיש להוקירה, ואסור לבזבזה.

הצבעתי על שליטת החצידור השמאלי על הדיבור בהקבלה לפרשה השמאלית ביותר בתפילין, אולם תהיה זו טעות להסיק, שהחצידור הימני אינו ממלא כל תפקיד בשפה. לשפה ממד חיצוני וממד פנימי, הממד החיצוני הוא הדיבור, כלומר יכולתנו להשתמש במילים ליצירת תקשורת עם אחרים, וזהו תחום פעילותו של החצידור השמאלי. הממד הפנימי. שאליו אנו מודעים פחות, הוא התהליך שבו מביעה השפה את מהות הדברים ומשמעותם. תהליך זה איפשר לאדם הראשון את היכולת להעניק שמות ליצורי העולם (בראשית ב' יט'-כ'). פעילות זו איננה התהליך האנליטי של החצידור השמאלי, אלא התהליך ההוליסטי של הימני, על פיו נתפסת המציאות הפנימית של הדבר, הזוכה לשם.

שני היבטי השפה – ההיבט החיצוני – התקשורתי וההיבט הפנימי. המערב חקר אסוציאציות צריכים להתאחד ליצירת השמעות נכונה, כפי שמסמלות החטיבות הנפרדות בתפילין של ראש, המאוחדות בקשר מאחורי הראש.

נעבור לבחינת התפילין של ראש בהקבלה לתפיסה. התפיסה היא אבר הפינה למודעותנו, אולם כשם שהיא מקרבת אותנו אל העולם המציאותי האמיתי. כן עלולה היא להרחיקו מאתנו. הדבר תלוי במצב המודעות שלנו, במצב מודעות ארצי, אגוצנטרי, מרחיקה אותנו התפיסה מהעולם האמיתי, ההרחקה נובעת מכך, שאנו כופים את ציפיותינו והנחותינו הקדומות על המידע החושי, הנקלט בפעולת התפיסה. במילים אחרות, איננו מודעים למשמעות האמיתית. שיש למידע החושי, הנקלט בפעולת התפיסה, איננו מודעים למשמעות האמיתית, שיש למידע החושי. אלא ממשיכים לספק את דרישת הביטחון שלנו לראות את העולם בדפוסים המוכרים והרצויים לנו. כדברי ויטגנשטיין: "לראות הוא לראות כמו".

רק ממצב מודעות גבוה יותר נוכל להתגבר על הנטייה לראות את העולם באורח אגוצנטרי, כפי שמעידות השפעותיה ל המדיטציה וההתבוננות הפנימית.

והנה שוב מעניקים סמלי התפילין מבט לעומק רעיונות אלו. עולם האגו הוא עולם שלדחפים ותאוות אשר כלאחד מהם דורש את סיפוקו לפיכך ל ה ש ל י ם האגו. איננו שלם : הוא צרוף של דימויים עצמאיים מתחרים. השלב הראשון לכל עליה רוחנית היא התגברות על המאבק הפנימי. גם עניינים אלו נרמזים במבנה התפילין של ראש. המפוצלים הארבעה תאים, אך מתלכדים לבסוף בקשר דמוי דלת מאחורי הראש.

עתה ניתן להצביע על ההקבלה בין המוח לבין קשר התפילין של ראש. הואיל ומקום הנחת הקשר הוא המקום בו מתמזג המוח עם חוט השדרה. מופנית שימת לבנו למבנה המוחי, הידוע בשם "המבנה הרשתי". השוכן במקום זה. אותו מבנה פועל על משך המודעות. בתוכו נמצאים המרכזים . העוסקים בויסות שינה וערנות. הוא מעורב באופן מכריע גם במנגנוני הקשב, ובשאר חלקי המוח החושים נפרדים בדרך כלל, כך במבנה הרשתי הם נפגשים ומתאחדים. האישיות האגוצנטרית, מסומלת ע"י ארבעת החושים הנבדלים. אך ככל שעולה רמת המודעות של האדם (ע"י פעולת המבנה הרשתי) כן מתאחדות המערכות הנפרדות, ויוצרות מערכת יחסים הרמונית ובעלת משמעות עם העולם. גם לכך יש הקבלה ברורה במבנה התפילין. ארבעת תאי התפילין, אומר הגאון מוילנה, הם כנגד ארבעת החושים, הקשורים לראש. אותם תאים נפרדים מתאחדים, כאמור, ע"י הקשר באשור המבנה הרשתי.

(בתפילין של יד, המסמלים את המעשה תא אחד בלבד, התייחסות הרמונית ובעלת משמעות א העולם תיתכן רק בשעה שמעשינו משקפים באמת את שאיפותינו השכליות ורוחניות).

ולבסוף, מספר הערות סיכום, אינני טוען, שדבקתי במאמרי באפיקיו הצרים של המדע הידוע, ניסיתי לבנות חקירה יצירתית על בסיס מידע, אני מאמין. שיש לניסיונות מסוג זה חשיבות מכרעת להבנת התורה בימינו. התורה איננה פתטית ומלותיה צריכות לזכות בכל דור לביטוי, במונחים התואמים את התקופה, המלבים, בפרושו לתהילים קמ"ה ד' מסביר את משמעותו של "שבח". "שכל שיוסיפו דור ודור לעיין במעשי ד' ובסתרי הטבע, יכירו וגם חכמות ופליאות, שהיו נעלמים מראשונים וישבחו את מעשיו, שיוסיפו בטובם ובחכמות ופליאות. שהיו נעלמים מראשונים וישבחו את מעשיו, שיוסיפו בטובם ובחכמתם על מה שהיו עד הנה".

כאשר נכנסים אנו אל עולם הסמליות, קיימת תמיד הסכנה, שנתייחס אל הנושא כאל תרגיל אינטלקטואלי גרידא ונייחס לסמל ערך משני למשמעותו הפנימית, מסקנה זו מוטעית מעיקרה , סמלים מדברים אל האדם כולו, אל גופו רגשותיו ושכלו. במונחים פסיכו-רוחניים פונים הם אל מישור גבוה מהמישור המודע הרגיל, מטרת ניסיון כגון זה. שערכתי לעיל, איננה קביעת משמעות לסמל – וממילא גם אפשרויות שאינן אלא קצה-קצהו של קרחון, אשר מעמקיו יחרגו תמיד מהישג ידינו, כך נוכל להניח יסוד לכוונה בקיום המצווה ובו בזמן להקפיד על נכונות לקלוט את החורג מהבנתנו

הרשמה לתזכורת

אנא שלחו לי הודעת SMS לתזכורת לגבי: